הוא נכנס הביתה עם פנים חמוצות, שותק, מהורהר, אולי אפילו מרוחק.
ואת? חיכית לו כל היום. חיכית לרגע שהוא ייכנס, יפנה אלייך מבט, ישאל לשלומך, ייקח חלק במה שעבר עלייך. רצית לשתף, לפרוק, להרגיש שאת לא לבד.

אבל כשהוא מגיע ככה – סגור, שקט – את מיד מרגישה את הפער.
ואז אולי עולה כעס.

את ישר אומרת לעצמך שהוא מרוחק, קר, שהוא לא רואה אותך בכלל, לא איכפת לו וזה מובן. כולנו מפרשות את המציאות דרך התחושות והצרכים שלנו.

אולי הוא פשוט צריך רגע לנשום.

אולי זה קשור אליו?

יכול להיות שהוא סוחב איתו עומס מהעבודה, מחשבות, דאגות. אולי הוא פשוט צריך רגע לנשום.
לפני שאנחנו קופצות למסקנות, כדאי לעצור ולשאול:
מה באמת קורה כאן?

מה כדאי לעשות ברגעים האלה, כשאת ישר קופצת למסקנות על הריחוק שלו:

• לשאול, לא להניח – במקום להניח שהוא מתרחק ממך, נסי לשאול בעדינות מה עובר עליו.

• לשתף– כשראיתי אותך ככה, הרגשתי שאתה מתרחק ממני (לשון ישירה).

• לבקש – מה את צריכה ורוצה ממנו. מה את מבקשת ואת יכולה להוסיף שזה ממש ישמח אותך, יגרום לך להרגיש טוב.

• לזכור – זה לא תמיד קשור אלייך – לפעמים זו פשוט תקופה קשה, יום מתיש, או צורך אישי שלו.

כשאנחנו בודקות את הסיפור מאחורי ההתנהגות, שואלות את הצד השני, משתפות ומנהלות דיאלוג עם הצד השני במקום מונולוג עם עצמנו, אנחנו מייצרות תקשורת טובה יותר שמאפשרת תחושות טובות יותר, פחות מריבות ויותר חיבור.

וכולם מרוויחים- את, הוא והזוגיות שלכם