שחיקה בזוגיות.
נושא שחוק, נכון?
אבל בדיוק כמו בזוגיות עצמה – גם כאן צריך תזכורת. כל הזמן.

כי זה קורה כמעט לכולם:
הקצב של החיים שואב אותנו,
הילדים, העבודה, הסידורים, ההתחייבויות – והזוגיות נדחקת הצידה.

ופתאום את קולטת שאתם כמו שותפים לדירה:
הוא מעצבן אותך בכל דבר קטן שהוא עושה (גם אם זה רק לנשום)
אין חשק ליזום – לא מגע, לא שיחה, לא כלום.
הכול מרגיש טכני, יבש, מרוחק.

אז מה עושים?
מוותרים?
מקטרים?
או אולי – בוחרים להחזיר את הקשר לחיים?

האמת? יש דרך אחרת.

שחיקה בזוגיות היא לא סימן שמשהו שבור.
היא סימן שהזוגיות צריכה תחזוקה – כמו גוף, כמו עסק, כמו כל מערכת חשובה אחרת בחיים.

וזה לא אומר שצריך לצאת לחופשה יוקרתית או לכתוב מכתבי אהבה כל ערב.

זה אומר להתחיל בצעדים קטנים שאני יכולה לעשות עם עצמי (עוד לפני ש״אנחנו עובדים יחד על הזוגיות״):

💕 להיזכר למה בחרנו זה בזו מלכתחילה – מה גרם לי להתאהב בו? מה גרם לי להתרגשות ופרפרים בבטן?

💕 להפסיק לצפות שהוא "יבין לבד" – ולהתחיל לדבר על מה שאני צריכה, בלי האשמות.

💕להכניס רגעים קטנים של קרבה – חיבוק לפני השינה, שיחת קפה של 10 דקות בערב ואפילו סתם חיוך.

כלים פשוטים שאני יכולה להציע שיכולים לעשות שינוי גדול:

תקשורת שבה אני לוקחת אחריות על הקשבה ולא רק על ״פריקה״. זו מיומנות בסיסית שלפעמים אנחנו שוכחות והיא מאוד משמעותית, לשאול שאלות אמיתיות, מתוך סקרנות אמיתית (ולא בציניות)

תיאום ציפיות – אבל מדוייק ולא כללי. עם דוגמאות מהחיים.

מה אני צריכה ממך? 10 דקות שיחה בערב. שתיזום דייט שבועי (אתה תציע, אני אזמין מקום), שתפרגן לי על משהו שעשיתי עם הילדים וכו׳… ותשאלי גם אותו כמובן מה הוא צריך ממך.

 זמן זוגי קבוע.  (ורצוי יותר משעה, רצוי לגוון, לחלק את היוזמה).

 והכי חשוב- לבחור כל יום מחדש להישאר. לזכור שזו בחירה. שאנחנו לא קורבן של הנסיבות אלא שיש גם דברים שבשבילם אנחנו נשארים במערכת היחסים הזו.

לא תמיד זה קל.
אבל זה אפשרי.
וזה שווה את זה.